בולמיה והשיח החברתי

בולמיה כפי שכבר ציינו היא בעיה שנשענת על השיח החברתי או על המוסכמות החברתיות לפיה רזה נחשב יותר משמן. בולמיה מקבלת את רוב כוחה מכך שאנשים רוצים להיות רזים. אנשים מעריצים את הרזון. אבל יש כאן משהו משונה. אנשים אומרים אני חש לא טוב כשאני שמן, זה פיזי זה ממש לא בריא. נשמע כאילו יש אמת בדבר. לדברי אנשים שמנים להיות שמן זה באמת לא נוח. חשוב לשים לב שזה נכון אולי באמת לא נוח להיות שמן אבל יתכן שפעם לפני שהחברה שלנו החלה להעריץ עצמות שדופות, אנשים הקרויים שמנים חשו יותר בנוח עם עצמם. יתכן שבולמיה חידדה ומחדדת את הרגישויות שלנו לגופנו ולחריגות כביכול מהנורמה. לפי תאורים מהמאה ה 18 אנשים שמנים לא ממש סבלו כמו שהם סובלים כיום. להפך ההשמנה נתפסה כסטטוס של עושר וכבוד. מי שיותר שמן היה יותר מכובד. היה יותר עשיר ובעל אמצעים.

בולמיה והמקובל בחברה

בולמיה עובדת לפי מה שמקובל בחברה. זה הכוח של בולמיה לשכנע אותנו להקיא ולהשמין. עולה השאלה כיצד הפכנו מחברה שמכבדת את השמן כבעל מעמד לחברה בולמית שרואה בשמן  משהו גועלי. כיצד זה קורה שאנו כאינדבידואלים  בעלי רצון כביכול חפשי חשים פתאום כל כך לא נוח עם השומן שלנו. כיצד אנו מתחילים לפתח הפרעות אכילה דווקא עכשיו. מדוע רואים כל כך הרבה בחורות שדופות חולות מושפעות מאנורקסיה. השאלה הכי גדולה היא כיצד בולמיה או אנורקסיה או אכילה כפייתית  מצליחות להכנס למוחנו ולגרום לנו לחוש לא נוח עם השומן או המלאות שלנו. בולמיה אנורקסיה או אכילה כפייתית גורמות לנו לחוש כל כך לא נוח עם גופנו עד שיש אנשים שמקיאים או מרעיבים עצמם למוות. כיצד קורה התהליך הנפשי הזה.