ההסתכלות של המטפל על הפרעות אכילה כמו בולמיה או אנורקסיה חשובה להצלחת הטיפול. אם אנו בתור מטפלים רואים את האדם כבולמי או אנורקסי הדבר עלול להצמיד אותו או אותה לבעיה. אנחנו רוצים להפריד את האדם מהפרעת האכילה, בולמיה, אנורקסיה או אכילה כפייתית. לפי הגישה הנרטיבית הפרעות אכילה הן כמו ישות נפרדת שנכנסת לתודעתו של האדם ומשפיעה על המחשבות על הרצונות ועל התחושות שלו או שלה. בולמיה למשל גורמת לאנשים לחוש מפוצצים ומשכנעת אותם להקיא ולאכול כי הרי אפשר תמיד להקיא. זה שקר כמובן כי לאחר תקופה לא ממש ניתן להקיא את הכל וחוזרים למשקל רגיל. אנורקסיה לעומתה גורמת לנשים ולגברים לחשוב שהם שמנים. שוב אותו מנגנון בן אנורקסיה או בולמיה נמצאות אי שם במרחב התודעתי שלנו והם מדברות עמנו דרך המחשבות והתחושות.
החצנת אנורקסיה והחצנת בולמיה
טיפול בהפרעות אכילה שמשלב את הגישה הנרטיבית גורם לאנשים שסובלים מהפרעות אכילה להתחיל ולהיפרד מאנורקסיה ומבולמיה על ידי זיהוי המנגנונים של הפרעות האכילה. המטפל רואה בראש ובראשונה את הפרעת האכילה כנפרדת מהמטופל. ראיה זו של המטפל או של פסיכולוג קליני גוררת אחיה שאלות שעוזרות למטופל להתחיל לראות את עצמו או עצמה נפרדים מאנורקסיה ומבולמיה. הטיפול עובד בשלבים. שלב בו אנו מתחילים לסמן בתודעתנו את החלק של בולמיה ואת החלק של אנורקסיה. לאחר שאנו די מיושבים בראשנו ומבינים כיצד בולמיה ו או אנורקסיה פועלות על מחשבותינו אנו מתחילים להבין כיצד אנורקסיה ו/או הבולמיה משפיעות על תחושותינו הערך העצמי שלנו והתקוות שלנו.
בולמיה אנורקסיה ותהליך ההפרדות מהן
כאמור החצנת בולמיה ואנורקסיה עוזרת לנו בשלבים לראות את עצמנו כנפרדים מהם. לאחר שאנו מצליחים להחזיק מעמד בצורה נפרדת מהפרעות האכילה לתקופה מסוימת אנו מתחילים לחוות את האני החדש שלנו האני ללא הפרעות אכילה. יש לטפח אני זה תוך כדי טיפול. אנשים שסבלו שנים מהפרעות אכילה זקוקים לזמן להסתגל לעצמם ללא הפרעות האכילה. בתהליך זה פסיכולוג קליני עוזר במציאת מנגנוני ההתמודדות הרגשיים הנכונים ללא צורך להשתמש בהפרעות האכילה.
