מפגש 2: היא זה לא אני כיצד תתחיל/י לזהות ולהפריד את בולמיה מעצמך

שלום, המפגש הנוכחי יעסוק בניסיון לזהות ולהבין כיצד התחיל הקשר עם בולמיה, איך בולמיה הצליחה לחדור אל תוך חייך. אנשים מספרים שהיכולת לזהות את הרגע הזה, עזרה להם להבין את המנגנונים ואת הדרך שבה בולמיה פועלת כנפרדת מהם לחלוטין.  המפגש כולל:  

1. עדויות אישיות של מתמודדות עם בולמיה.

2. הסבר על ההפרדה בינך לבין בולמיה.

3. רשימת שאלות לאימון ועבודה עצמית.


היא זה לא אני

עדויות של מתמודדות עם בולמיה

גל, שם בדוי, בת ,25 מתמודדת עם בולמיה 7 שנים, ניסתה להפסיק עם בולמיה ללא הצלחה רבה לצערה. ברגע שנראה היה לגל שהנה עבר יום שבו היא לא אכלה והקיאה, למחרת שוב הופיעה בולמיה. כשגל הגיעה אליי לטיפול פסיכולוגי, היא אמרה שמבחינתה "אין מה לעשות, אני בולימית ובולמיה היא חלק בלתי נפרד ממני." בהמשך הטיפול,גל התחילה לזהות כיצד בולמיה פועלת ומשפיעה עליה. גל למדה ליצור הפרדה בינה, לבין בולמיה. ברגע שגל הבינה שהיא לא בולימית, אלא שבולמיה היא דמות נפרדת שמנסה להשתלט עליה, היא התחילה להביס אותה. גל הבינה למשל שבולמיה תוקפת אותה בזמנים מסוימים (כמו זמנים של חולשה מסיימת, זמנים של עצב, של בדידות), ובזמנים אחרים, גל מצליחה לשלוט על בולמיה. ההפרדה הזאת עזרה לגל להבין שיש בעיה בחייה שמצריכה פתרון.

אמירה, שם בדוי בת 29 ,מתמודדת עם בולמיה 11 שנים, לא הייתה מרוצה מהמראה שלה, ניסתה דיאטות שונות, ועברה להקאות. אמירה רזתה ונראתה מצוין וקצרה מחמאות בשל כך, אולם אף אחד לא ידע שאמירה אוכלת ומקיאה. אמירה התחילה לתכנן את בולמוסי האכילה ואת ההקאות כך שלא ישמעו אותה. ולכן החלה להימנע ממפגשים חברתיים. למעשה אמירה תכננה את הבולמוסים וסידרה את יומה כך שיהיה בו מקום לבולמיה.  בעזרת טיפול אמירה שמה לב שיש לה קשר עם בולמיה, והיא התחילה להתיר אותו, ולזהות שיש כאן ישות ושמה בולמיה שממש משתלטת עליה.

מדוע חשוב להפריד את בולמיה מעצמך

כפסיכולוג קליני שעובד בגישה הנרטיבית, אני מעדיף ליצור הפרדה בין "הבעיה" לאדם עצמו. כלומר בולמיה היא בעיה או חלק מבעיה שמשפיעה על האדם, ולבולמיה יש דרכים יצירתיות להשתלט על מי שהיא משפיעה עליו. כלומר אין כאן אני בולימי/ת, אלא אני נפרד/ת ובולמיה בנפרד. אם תרצו – בולמיה כישות בפני עצמה.

בולמיה פועלת דרך התחושות והמחשבות, היא מנסה לגרום לנו לחוש שמנים, התחושות גורמות למחשבות בולימיות ובאמצעותן היא משכנעת אותנו לאכול ולהקיא. בולמיה טוענת שאפשר ליהנות מאוכל ובכמות גדולה, וגם להיפטר מהאוכל בקלות.

לבולמיה יש שני צדדים. מחד, בולמיה משכנעת אנשים שהם שמנים ושהם חייבים להקיא, ומהצד השני היא משכנעת אנשים לאכול הרבה כי זה כיף. היא משכנעת אותנו שאם הבטן קצת מלאה, זה אומר שאנחנו שמנים. בולמיה משתמשת בפחד מלהשמין ומטיחה אותו בפנינו. כך בעצם בולמיה שולטת בנו.

הזיהוי של המחשבות הבולימיות וההפרדה בין בולמיה לבין האני, עוזרת להתחיל לראות את בולמיה בנפרד וליצור התנגדות אליה.

שאלות לעבודה עצמית

מצורפת סדרת שאלות, נסה/י להשיב עליהן. שאלות אלו יעזרו לך להתחיל להפריד ביניכם לבין בולמיה והן יכולות לעזור לך ליצור מודעות חדשה לבעיה. המודעות לבעיה תסייע לך להתגבר עליה.

  • מתי בולמיה הופיעה לראשונה בחייכם?
  • כיצד בולמיה הצליחה להיכנס לחייכם?
  • האם את/אתה יכול/ה להיזכר בפעם הראשונה שבה הקאת באופן יזום? נסה/י לתאר את ההרגשה שלפני ההקאה.
  • מתי התחלת לשים לב כי מדובר בתופעה חוזרת ונשנית ולא בפעולה חד פעמית?
  • האם ומתי הבחנת בהשתלטותה של בולמיה על חייך? האם זה היה נראה לך טבעי?
  • מה בולמיה אומרת לך לפני האכילה, בזמן האכילה ולאחר האכילה?
  • נסי להבחין האם בולמיה נעלמה, נחלשה או התחזקה במהלך השבוע? האם היא התנהגה אחרת בימים מסוימים בשבוע?

ייתכן ויש שאלות נוספות שתרצו לשאול. רשמו את השאלות הן יעזרו לכם להתחיל להפריד ביניכם לבין בולמיה.

 

 

 

כל הזכויות שמורות לדורי לוי - פסיכולוג קליני ©