הרבה אנשים שמסתבכים עם הפרעות אכילה עברו ניצול מיני בגילאים צעירים יותר. ניצול מיני הוא חוויה מאוד לא פשוטה עבור ילדים ומתבגרים. ילדים וילדות נושאים בתוך ליבם ונפשם את חווית הניצול ונכנסים לדיכאון וייאוש במשך שנים. מעטים מצליחים במהלך השנים להתמודד עם ניצול מיני. לפעמים חברים שמקשיבים עוזרים ולפעמים מטפלים פסיכולוגים עוזרים להוציא את הסוד ולטפל בכאב. הכאב הוא כאמור גדול ועלול לגרום לדיכאון ולהתנהגות אבדנית במשך השנים, שנות ההסתרה. במרבית המקרים ההורים מתכחשים לניצול ואפילו אם הילד או הילדה מספרים להם הם מנסים להכחיש ולהמעיט בחשיבות המעשה. הורים רבים חשים בושה ואין להם יכולת וכוח להתמודד עם הקרובים או בני המשפחה שעשו את המעשה הקשה. הפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולמיה הן דרך לא בריאה להתמודד עם הכאב של טראומת הניצול. לפעמים רק בגיל מבוגר יותר יכולים האנשים שעברו את הניצול המיני לפתוח את עולמם הפנימי בפני מטפל ולכאוב ולבכות ולנסות להבין מה לעשות עם הוריהם שהיו אמורים לשמור עליהם ולא הגנו ולא שמרו הכחישו והוסיפו על הכאב, הרבה פעמים מתוך בורות ופחד אישי של ההורים.

הפרעות אכילה מסתירות מצוקות וטראומות קודמות

פעמים רבות הפרעות אכילה מסתירות מצוקות קשות שקרו בילדות או בהמשך החיים. נ. נוצלה מינית על ידי אחד מדודיה שנהג לשמור עליה כשהייתה קטנה. בבגרותה היא החלה לאכול כמויות בכדי לא לחוש את הריק והדיכאון עימו גדלה. היא חשה לבד כל חייה והאשימה כמובן את הוריה. טענתה הייתה שהוריה לא שמרו עליה מפני הניצול המיני. היא ניסתה ללכת לטיפול פסיכולוגי מספר פעמים אולם חשה שהמטפל, פסיכולוג קליני במקצועו, לא ממש הבין לליבה. שנים היא אכלה והקיאה בנסיון לשמור על משקל תקין. הדיכאון והחרדות שלה העמיקו ועימם האכילה הכפייתית. נ. פיתחה הפרעות אכילה כתוצאה מטראומה בילדות. האירועים בהם נוצלה מינית על ידי בן משפחה החריבו את עולמה הצעיר. היא גדלה עם תחושות פחד מעולם המבוגרים. היא למעשה לא רצתה להתבגר. היא פחדה מלפתח יחסים קרובים עם בנים. היא למדה לאכול ולהקיא וכך לטפל התחושות ובדיכאונות. טיפול בהפרעות אכילה שהחלה לאחר שנים עזר לה להבין יותר לעומק את שעברה.