אכילה כפייתית היא חלק מהפרעות האכילה שגורמות לנו נזק. הפרעות אכילה הן בעיה שמתבטאת בעיוות הדימוי הגופני שיש לאדם על עצמו. ועיוות תפיסתי לגבי הגוף . הפרעות אכילה כמו אכילה כפייתית, בולמיה אנורקסיה קשורות ברוב המקרים לתחושות של ירידה בערך העצמי ובדימוי העצמי.

חדש בחנות היכנסו עכשיו!
המדריך לאימון עצמי כנגד הפרעות אכילה

דיכאון ותחושות אחרות שמקננות בנפשנו שנים רבות מסייעות להפרעות האכילה להשתלט עלינו. טיפול פסיכולוגי עם פסיכולוג קליני אמור לסייע לסובלים מבולמיה אנורקסיה ואכילה כפייתית להשתחרר מהפרעות האכילה. הצורה בה מסייע פסיכולוג קליני קשורה בגישה התאורטית של הפסיכולוג המטפל. ברוב המקרים מדובר על טיפול דרך שיחות פנים אל פנים. שיחות שבועיות של בין פעם למספר פעמים בשבוע. השיחות עם הפסיכולוג הקליני נסיבות סביב תחושות הערך העצמי וההתקפים תוך ניסיון להבין מה גורם להתקפים בכל שלב, כיצד ניתן למנוע או לעצור את ההתקפים, וכיצד אפשר להתחיל לשקם את הערך העצמי והדימוי הגופני שנפגע. במקרים של אכילה כפייתית אנחנו מנסים לברוח מלהרגיש תחושות נפשיות לא פשוטות דרך אכילה לא מבוקרת. בולמוסים של אכילה. בניגוד לבולמיה באכילה כפייתית אנחנו לא מקיאים ומתרוקנים. תחושת המלאות מסתירה את הרגשות הקשים ואנו נכנסים למעגל של מלאות ותחושות מלאות שמעצימות את הדיכאון.

חדש בחנות הכנסו עכשיו!
המדריך לאימון עצמי כנגד הפרעות אכילה

054-4990201

דימוי עצמי בטיפול בהפרעות אכילה מסוג אכילה כפייתית

אכילה כפייתית מורידה לנו את תחושת הדימוי העצמי החיובי שלנו. אנחנו מאביסים את עצמנו בכמויות של אוכל משמינים וחשים לא מוצלחים ושנכשלנו. טיפול פסיכולוגי עם פסיכולוג קליני עובד על התחושות והמחשבות שיש לנו לגבי עצמנו ולגבי גופנו כתוצאה מאכילה כפייתית. הפחד הכי גדול של הסובלים מבולמיה אנורקסיה או אכילה כפייתית הוא הפחד מלהשמין. השמנה נתפסת כפוגעת בדימוי העצמי. הפחד מהשמנה הוא כה גדול שאנשים מוכנים לעשות הכל כולל הקאות או הרעבות עצמיות בכדי להימנע מהשמנה אפילו מדומה. תחושת הנפיחות בגוף וחוסר הנוחות מטילות אימה על הסובלים מהפרעות אכילה.

השיחות והפסיכותרפיה עם הפסיכולוג מאפשרות להבין במבט לאחור כיצד התפתחה הפרעת האכילה, כיצד הבולמיה או האנורקסיה נכנסו לחיים שלנו. לדוגמא: ג. גדלה בבית מאוד ביקורתי והישגי. בגילאים צעירים היא השמינה קצת וחטפה הערות מהסביבה ובייחוד מאימא שלה ששלחה אותה מיד לדיאטנית וזו נתנה לה תפריט מאוזן. זה לא עזר וג. המשיכה להשמין. בהמשך היא למדה מחברות להקיא והטריק היה נחמד בהתחלה. כך נכנסה הבולמיה לחייה. לאט לאט ובבטחה. בשלב מסויים ג. הפסיקה להקיא והחלה לאכול כמויות כל פעם שחשה דיכאון. הערך העצמי המתפתח של ג. בתחילת גיל ההתבגרות החל להתגבש סביב מעגלי הרזון וההשמנה שלה והמדידה הסיזיפית של גופה. לאחר שנתיים כל החיים סבבו סביב הגרמים ששמנה או רזתה. אם הייתה מרזה חשה טוב אולם אם לא... קטסטרופה. ג. לא הייתה יכולה לצאת מהבית אם חשה שעלתה בגרמים ספורים. לפעמים התחושות היו של בטן נפוחה למרות שהמשקל נשאר אותו הדבר. ג. הגיעה לטיפול פסיכולוגי לאחר הצבא ואז החלה להבין את הנזק של אכילה כפייתית ושל בולמיה ותשל כל התקופות בהן גם אנורקסיה נכנסה לתמונה והיא הרעיבה את עצמה.

טיפול עם פסיכולוג קליני לבניית הערך העצמי

 הפסיכולוג הקליני עמו שוחחה עזר לה להתחיל לבנות את הערך העצמי שלה במנותק מאכילה כפייתית ומהבולמיה. ג. למדה לקבל תחושות של ערך גבוה כתוצאה מהשקעה בלימודים ובעתיד המקצועי שלה. הפחד מהשמנה עדיין כיכב אולם פחות. לאט ובבטחה ג. החלה לפתח אני חזק יותר והביטחון שלה גבר. היא יכלה להשתחרר מבולמיה ומהפרעת האכילה הכפייתית. הטיפול הפסיכולוגי עזר לה להבין את תחושות הייאוש והדיכאון אותן חשה בתור ילדה להורים מאוד הישגיים שביקרו אותה על ההשמנה שלה בתור ילדה.

כיום ג. חיה עם בן זוגה עובדת ומודעת לעובדה שבולמיה ואכילה כפייתית מחוץ לחייה. האכילה הכפייתית והבולמיה לא נשכחו אולם הן אינן מפריעות לה יותר. לא במחשבות ולא בהתנהלות היומיומית.