לא משחקים עם שמנים! הפרעות אכילה והשיח החברתי
"קרן שמנה ובגלל זה אני לא משחק אתה. אני משחק רק עם תמר כי היא רזה" כך אמר לי פעם מטופל בן 5. חשבתי שאני לא שומע נכון. תהיתי היכן הוא למד זאת?
054-4990201
אני מטפל בהפרעות אכילה ומתנגד בכל מאודי לשיח על הרזון ולהערצת הרזון. מהיכן קולטים ילדים כל כך קטנים רעיונות של גדולים.
כששאלתי אותו למה הוא מתכוון הוא חזר בנחרצות על המשפט הכל כך ברור לו שהוא לא משחק עם השמנות בגן. בכלל נראה לו מוזר שאני שואל אותו שאלות. זה ברור לא? משחקים עם הרזות. בשלב זה החלטתי שאני אנסה בתור פסיכולוג שמומחה להפרעות אכילה לאתגר את הקליינט הקטן עם האמירות ה"מקובלות חברתית" הללו (דיסקורס הוא השיח החברתי המקובל בחברה). ניסיתי לשאול אותו למה לא לשחק עם ה"שמנות" ומדוע זה לא בסדר להיות "שמן" וכד ניסיתי לגייס לעזרתי את שנות התמחותי והלימודים במוסדות הנחשבים בעולם, גייסתי לעזרתי את כל שיחות הנפש עם דוד אפסטון ומייקל וייט שראיתי בהם המומחים לטיפול עם הפרעות אכילה לפי הגישה הנרטיבית. ללא הועיל. הקטן פשוט עמד על שלו הביט בי ישר בעיניים ואמר: אני לא משחק אתה כי היא שמנה. אמת שכל כך ברורה לילדים בני 4-5. כיצד מדברים עם ילדים על רעיונות לגבי מה יפה ומה נכון.
054-4990201
הפרעות אכילה מאמרים נוספים:
- הפרעות אכילה כתופעה תרבותית נרחבת והקשר המגדרי
- הפרעות האכילה והשפעות חברתיות
- הפרעות אכילה סיפורי התמודדות
כוחו האמתי של השיח החברתי בהתפתחות הפרעות האכילה
אבל אז הבנתי אולי בפעם הראשונה מזה עשור את הכוח של השיח החברתי בהתפתחותן של הפרעות האכילה. הפרעות אכילה כמו בולמיה אנורקסיה או אכילה כפייתית יושבות על השיח החברתי. כשאנו אומרים יושבות הכוונה היא שהשיח החברתי או מה שמקובל חברתית הוא הגורם המרכזי בהתפתחות הפרעת האכילה. נחזור לדוגמת גן הילדים ונוכל להבחין שהבסיס להפרעות האכילה מתחיל שם בגילאים המאוד קטנים של 3-5 כבר אז מפנימים הילדים את הראיה של המבוגרים בדבר מי נחשב יפה ומה נחשב יפה. רזה הוא יפה זו המוסכמה החברתית. כולנו גדלים כך כולנו חושבים כך. נקודה. טוב אז לא ממש כולם כי ישנם איים של אנשים שונים שסבלו והחליטו לשנות את השפה והם כבר לא ממש מחוברים לרעיונות היופי הנפוצים של רזה = יפה. רזה = יפה הוא רעיון כל כך מושרש בחברה המערבית עד שבמדינת ישראל החליטו לחוקק חוק שמונע מנשים רזות לדגמן. הרזון המוגזם ובכלל הרזון מוביל לשיעורי תמותה גדולים. בהשערה זהירה אני חש שכדאי לחשוב שוב על הפרסום נגד כולסטרול והשמנה, קמפיינים פרסומיים שמריצים משרדי הבריאות ברחבי העולם. לא בטוח מה מזיק יותר הניסיון הנואש לרדוף אחר הרזון והדיאטות הנוראיות שמציעים לנו מכל כיוון או האוכל עתיר השומן בימינו. פיזית אולי יהיה דיון מה יותר מזיק, אורח החיים האנורקסי או הבולמי שכולנו שותפים לו או ההשמנה. נפשית ברור מעבר לכל ספק שהרזות סובלות מאוד והשמנות גם כן. הרזות נראות 10 אבל מיואשות ומדוכאות בתוכן. השמנות סובלות מדחייה חברתית נידוי ותחושת ערך נמוך שנבנית החל מגיל הגן.