ילד קטן אמר לי פעם אני משחק רק עם גילה כי היא רזה, אני לא משחק עם מאיה כי היא שמנה. אמירה כזו היא אמירה חזקה ודורשת התייחסות, חשבתי לעצמי. ניסיתי לברר מדוע הוא לא משחק עם ה"שמנות" בגן. הקטן הביט בי בתימהון וחזר על דבריו כאילו הוא מדקלם אמת ברורה : " אני לא משחק עם מאיה כי היא שמנה" נקודה.
היכנסו עכשיו
הקורס הממוקד כנגד בולימיה ואכילה כפייתית
עשרה מפגשים משולבי וידאו/פודקאסט
היה לו ברור כשמש בצהרי היום שלא משחקים עם שמנות. ניסיתי בכל כוחי לשאול מה רע בשומן שגורם לא לשחק עם שמנות? או למה הוא חושב שרזות יותר טובות. שום תגובה, פשוט ככה זה. מנסיון של שנים רבות בעבודה עם הפרעות אכילה אני יכול להגיד בוודאות שבחברה שלנו יש אלמנטים של התנהלות אנורקסית כחברה וכקבוצה. התנהלות חברתית זו משפיעה ישירות על התודעה העצמית של בני הנוער והילדים הגדלים בה. השפעה מזיקה כמובן, השפעה אנורקסית במאמר זה אני בכוונה משתמש בביטויים שמן שמנה שמנים בכדי להבהיר את הכוח החברתי שלהם, למרות שאני מתנגד לשימוש המתייג שלהם.
החברה שלנו היא חברה אנורקסית
כשאני מקטלג את החברה שלנו בתור חברה אנורקסית אני מתכון להגיד שאחת מהמהויות הבסיסיות של החברה היא הסגידה הבלתי מתפשרת לרזון. רזה = יפה = מוצלח ומקובל שמן שווה מוות דיכאון נחשלות טיפשות וכד. לשמנים אין הרבה תקווה בחברה שלנו.
כיצד נוצר השיח החברתי לגבי רזות
השיח החברתי או מה שמקובל חברתית נוצר על ידי החברה ומועבר אלינו דרך המדיה ומערכת החינוך. מערכת החינוך היא כל מערכת של אנשים שמנסים להשפיע על אחרים דרך רעיונות, לימוד וכד. רעיונות לגבי מה זה להיות שמן, מה זה להיות יפה או מה יותר בריא ומה יותר נחשב קיימים בחברה. הרעיונות הללו פשוט חיים בתודעה שלנו מגיל מאוד צעיר. כמו בדוגמא של הילד בן ה 5 שידע להגיד את הרעיונות הללו שקלט בגן ומהסביבה שלו.
כיצד ניתן לראות שהחברה חולה במשהו? ניתן לבדוק את מערכת החקיקה שלה ולהבין אילו בעיות עומדות מולה. ממה היא מפחדת החברה שלנו. כיום נחקקים חוקים כנגד הרזון. לא מאפשרים לדוגמניות אנורקסיות לעבוד במקצוע אם הן מתחת למשקל מסיים. הדבר מצביע על תחושת הסכנה שחשים כולם לגבי ממדי הרזון בחברה שלנו.
רובנו תוצרים של החברה שלנו הדוגלת ברזון. כמו הילד שמדקלם את האמת הכי בסיסית, זו שרבים חשים כך אבל הם מנומסים ולא מעזים להגיד אותה. רובם מחפשים נשים רזות, רובם מנסים לרזות. הפרסומות אומרות לנו למדוד את היקף המותניים בכדי לדעת אם אנו בסיכון למחלה זו או אחרת. כל החברה זועקת שומן זה חולה שומן זה אסון. האסון הוא שהחברה האנורקסית שלנו יצרה מחלה לא פחות מסוכנת מחלת הרזון. חולים בה לא רק בנות ונשים במשקל 40 קג ופחות אלא למעשה כולנו חולים בה בצורה זו או אחרת.
רובנו לוקים בהפרעות אכילה
אנחנו מכורים לספורט ואם לא נעשה ספינינג נחוש מלאים, אנחנו מתייסרים אחרי ארוחות חג ומתכננים דיאטות. מוחנו תמיד מביט לבחון עד כמה אני שמן שמנה יותר או פחות מהעומד מולנו. אחד הדברים הראשונים שאנו מבחינים בו הוא אם עלינו או ירדנו במשקל. אנו תמיד שמים לב למשקל של העומדת מולנו ולכל תנודה במשקל. אם אנו משמינים מצב רוחנו ישתנה לרעה. כולנו אנורקסים במידה זו או אחרת. כולנו אנורקסים כי כולנו תוצרים של חברה בעלת אלמנטים אנורקסים. התודעה של רובנו נקבעת על ידי החברה שלנו. אנחנו אוהבים לחשוב שאנו אינדיבידואליים ייחודיים אבל בדיקה מעמיקה מגלה שזו אשליה.